הגעתי לסוף תהליך גיוס ב-
@mondaydotcom
ולא עברתי. התעקשתי לקבל הסבר והם הסבירו לי שהיו להם חששות שלא אעמוד בעומס העבודה כי שאלתי פעמיים לגבי Work-life balance. בחיים לא שמחתי לקבל דחיה, עד אותו הרגע.
בקומה של החברה שלי יש חברת לואוטק ממשלתית, ולאחר ששמתי לב שמרוב שהם המון כוח אדם (מבוזבז), הם לא מזהים באמת מי שייך אליהם ומי לא.
אז בכל אירוע חברה שלהם, שעמוס בעוגות מטורפות כמו שרק חברה ממשלתית יכולה לבזבז, אני פשוט מטייל ביניהם ואוכל באין מפריע.
זה נמשך כבר 10 חודשים.
מנהלי HR יקרים, לאחר תהליך מיון הכולל מספר שלבים, וביניהם - ראיון טלפוני, שני ראיונות ZOOM, מבחן בית וראיון פרונטלי במשרדים שלכם, ראוי לתת סיבה מנומקת למועמד מעבר ל"בחרנו ללכת עם מועמד אחר שהתאים יותר", נטולת כל פידבק מקצועי כזה או אחר. תחשבו גם על המועמדים שהשקיעו ממיטב זמנם.
בודק השקעה בחברת סטארטאפ, משרדים יפים. מחייכים אלי בקבלה. אנשים מסתובבים בין הקיוביקלז ומדברים בהתלהבות. אבל משהו מרגיש חשוד. מחליט ללכת למחרת לבקר אותם ומוצא משרדים ריקים. הכל היה תפאורה לכבודי. הזכיר סצינה מסרט.
מתראיין ב<סטארטאפ_תל-אביבי>. אחרי 2 ראיונות טכניים מוצלחים, ראיון עם VP R&D ששואל "האם כ*חרדי* אתה רואה את עצמך מסתדר בחברה כמו שלנו? יש לנו פה אנשים לא הטרוסקסואליים, נשים, כלבים (??). נראה לך שאתה מתאים?"
כן, אבל פעם הבאה פשוט תשאל למה אני צריך כסף הרי ממילא המדינה מממנת אותי🤔
"שילשנו את כוח האדם ואנחנו לא מצליחים לייצר יותר פיצ'רים, למה??" ובכן, כי היו לך 30 מתכנתים מעולים, והפכת אותם ל-30 מנהלים בינוניים שמנסים לנהל עוד 60 מתכנתים בינוניים.
מה עושים עם דושים שמגיעים למשרד חולים כי זה "רק צינון ולא קורונה חחחח"? ממתי זה לגיטימי להתעטש נונסטופ רק כי זה לא וירוס שהגיע מעטלף?
אצלך זה אולי מסתכם בבינג' ובביטול הבירה שקבעת מחר. אבל אם אני נדבק , אז התינוק נדבק, לא הולך לגן, מעביר את זה לבת הזוג וכולם בכאוס לפחות שבוע.
היית ראש צוות שלי.
מסתבר ששנה שלמה לא היית מרוצה ממני, אך לא טרחת לומר מילה.
הפניה הראשונה שלך אליי הייתה עם העתק למנהל שלך.
תיקנתי את הערותיך. ועבדתי קשה 7 שבועות, בסופם קבעת איתי פגישה, רק לגלות שהמנהל שלך שם והוזמנתי על ידו לשימוע לפני פיטורין, בזמן שאתה שותק.
אתה מנהל אפס.
עברתי ב
@mondaydotcom
את כל שלבי הראיונות. קבעו לי ראיון אחרון 4 פעמים, והוא בוטל ברגע האחרון 4 פעמים (!), כל פעם עם תירוץ אחר. בפעם החמישית שה-HR התקשרה, כבר לא היה מדובר בדחיית מועד - אלא שהמשיכו עם מועמדת אחרת. אז תודה מאנדי שזלזלו בזמן שלי, שיקרו לי ובסוף גם גרמו לי לבכות
תרבות ה-PC האמריקאית שזלגה פה להייטק מגעילה אותי כל יום מחדש. הרוב לא אוהב ולא תומך אבל אי אפשר להביע דעה נגדית. פעם היה כל כך יותר כיף בהייטק עם התרבות הישראלית הייחודית.
להביא את הכלבים שלכם לעבודה זה דבר סופר דוחה. כמו ילד, אבל שלעולם לא יהיה אפשר לשלוט בו 100%, משאיר שיערות, ריר, לכלוך, צואה וחיידקים בכל מקום, מלקק ואוכל. אני לא רוצה שיתקרבו אליי ולא לעניין שאני צריכה לצאת הרעה ולבקש.
ה-QA פותח באג לא תיאור של הפלוו. עשה רצף של פעולות לא ברורות על המוצר וקיבל שגיאה שלא נראית לו. המפתח מנסה לברר מה הפלוו. ה-QA לא יודע. כל מה שיש לו לומר זה "אתה מפתח, צירפתי את כל הלוגים, תחפש בעצמך". המפתח סוגר את הבאג ומודיע "תיקנתי כעת תוודא". ה-QA שואל "רגע, אבל מה הפלוו?"
ביקשתי העלאה בשכר אחרי שבהערכה החצי השנתית קיבלתי exceptionally exceeded expectations, משכו אותי כמה חודשים, הבאתי הצעה נגדית ואז לא השוו אותה. התפטרתי, אמרו לי להחזיר את המחשב באותו יום ולעזוב.
קיבלתי החלטה נכונה.
יש אנשים במשרד שלא מפספסים שום happy hour ולא פוסחים על אף ג׳אנק פוד שמביאים. אתם פאקינג בני 30-40 ועדיין מתלהבים מאוכל בחינם? הרי אם זה היה זמין במטבח אבל בתשלום בלבד, בחיים לא הייתם טורחים לקום מהכסא. חשבתי שההתלהבות מאוכל חינם עוברת אחרי הצבא או לכל היותר אחרי הלימודים.
מנהל קבוצה, לפני כמעט 4 שנים הגיע אלינו עובד דרך חברת השמה שמתמחה בעובדים על הספקטרום.
לקחנו אותו כפרוייקט, עשה התקדמות גדולה עקב בצד אגודל. השבוע הודיע שהתארס. כל כך שמח בשבילו, מרגיש אבא גאה.
אני אבא לילד על הספקטרום.
אף אחד לא מדבר על האפקט ההרסני של נטל מס מטורף על העשירון העליון. אין לי שום מוטיבציה להשקיע/ להתקדם/ לחפש מקום אחר כי ברמת השכר שלי, כל העלאה עתידית זה פחות מ 40% בנטו.
תודה רבה לכל ההזויים שלא מצליחים לשחק אותה כאילו הם נורמליים במשך 3 ראיונות וחוסכים ממני לעבוד איתם (כן אני מדבר עליך בחור שבדק איזה אוכל יש לנו בכל המגירות במטבח ואז צעק על הhr בזמן הראיון)
הלקח הכי גדול שלמדתי מעולם ההיי טק זה לא לסמוך לגמרי על אנשי HR. ככלל ולא כפרט, בנוסף לעבודתם המשרדית עליהם לאגור מידע לא רשמי מריכילויות ומשם הן מעבירות להנהלה. מעין יחידת מודיעין שקטה של ההנהלה. להזהר כמו מנחשים.
בין הראיונות הראשונים שלי, חברת הייטק שבראשה אלוף לשעבר. אחרי שיחה לא נעימה כלל, לתפקיד שכן היה לי בו ניסיון צהלי, הוא פסק "איך את מעיזה לבקש שכר כזה גבוה בגיל כזה צעיר? בזבזת לי את הזמן". הייתי בת 22, היום מרוויחה פי כמה. שנים אחרי, עדיין רואה בלינקדין שלא מצאו מישהו קבוע לתפקיד
חוזר עם הבוסית ועוד שניים מהצוות מפגישות עבודה באנגליה. הבידוק הביטחוני בלוטון פותחים לה את התיק אחרי שיקוף. רגע מביך, כל הטיסה שקט. למחרת שלושתנו קיבלנו שבוע חופש ע"ח המשרד. ועדיין אחרי שחזינו באוצרות אביזרי המין שהביאה איתה מלונדון לא נוכל להסתכל עליה אותו הדבר.
אחרי מאות ראיונות ועשרות מועמדים שהתקבלו, הגעתי למסקנה שהאינדיקציה הטובה ביותר היא לא מבחן, לא המלצות, לא ליטקוד - אלא רק האינטואיציה אחרי הראיון - אני רוצה או לא רוצה את המועמד הזה בצוות שלי.
אני בכיר בסטארטאפ קטן (שגייס כבר עשרות מליוני דולרים) המוצר ברמת דמו+ ,משתתף בישיבות מול משקיעים פוטנציאלים היזמים מוכרים מוצר עובד ״שנמכר כבר ויש לקוחות״ ואני שיודע את האמת לא מבין איך קונים את הלוקשים האלה
הייטקיסטים תל אביביים שמצדיקים את המשכורות המטורפות, התנאים המוגזמים, והיחס המזלזל למעסיקים בטענה של "זה השוק", עכשיו מתבכיינים על דמי שכירות מטורפים, חוזים לא הגיוניים ויחס מזלזל מהמשכירים. אבל הפעם איכשהו זה לא "השוק" אלא אשמת המדינה
הייתי בתהליך ב<חברת_גיימינג> והברזתי להם בלי להודיע. במהלך התהליך הורדתי את <משחק_ממכר> כדי להתכונן. עברו 4 חודשים מאז ההברזה וכבר בזבזתי מעל 1000 שח במשחק. קארמה היא הכל בחיים והם ניצחו 😆
<סטארטאפ_מתחרה> העלה הצעה לקנות אותנו וביקש להיפגש לבחון התכנות. בפגישה נשאלו שאלות עומק מדי על ה-ip בשביל פגישה ראשונה. חתכנו והצענו שאם מעניין אותם מה שסיפרנו עד עכשיו אז שיתנו מספר ונמשיך ב-NDA. הצעה נפלה ולאחר 3 ימים הכריזו שהם משחררים מוצר כמו שלנו. מקווה שכולם ידעו שהם 🤮
אני מנהל.
אני לא גננת, לא בייביסיטר ולא קואוצ'ר.
אה, וחברה, כל חברה, גם זאת המפנקת והמלטפת היא לא דמוקרטיה, עושים מה שצריך כדי שהחברה תצליח ותצמח. אם כיף, מעצים, ומפתח אתכם תוך כדי זה אחלה אבל זו לא המטרה, זה האמצעי. אל תשכחו את זה.
לפני שקודמתי להיות ר"צ בחברה הייתה מדיניות שלוקחים ג'וניורים רק מאוני' ובציונים מסויימים. בגלל שהבוס במקום הקודם היה בלי תואר אבל המתכנת מטורף החלטתי לשנות. כתבתי תרגיל בית קשה לג'וניורים ופתחתי את הגיוס לבוגרי כל המוסדות בכל הציונים. היום שני העובדים הכי חזקים שלי בוגרי מכללות
אספתי כסף למתנה לחבר שעוזב את העבודה ולא היה לי כח לקנות לו כרטיס buyme או שובר דומה, אז פשוט העברתי לו את הכסף בביט וסיפרנו לכולם שהזמנתי לו מארז אלכוהול לבית...
עצרו אצלנו גיוסים השבוע. אנחנו ״יוניקורן״ (עד ללפני חודש בערך כנראה שכבר לא) אבל כבר עצרו גיוסים ומתחילים לדבר על פיטורים. אבל עדיין יש לנו ים גלידה במקרר 🙂
מועמד למשרת פיתוח בתרגיל קידוד (כשעה) - ביקש לצאת להפסקת סיגריה אחרי 30 דקות - חזר אחרי 45 דקות של הפסקה ולמרבה ההשתאות של כולנו התיישב להשלים את התרגיל.
אני רשצ חדש בסטארטאפ קטן, פעם ראשונה עושה ראיון טכני למועמד. ה-CTO חופר לי שבועות על כמה שזה סקיל חשוב ויקח לי זמן ללמוד אותו ,ואיך הוא למד ונהיה מומחה בזה וכדאי שהוא יעשה את הראיון איתי, סבבה.
הבן אדם פשוט לא יודע לראיין, חותך את המועמד לא נותן לו לדבר. חוסר מודעות מביך ברמות
מנכ"ל בסטארטאפ. כולם בטוחים שאני חי את החלום. תכלס? לא רואה את הילדים, וחי עם התקפי חרדה על פרודקשן. קם והולך לישון עם מספרים ושאצטרך לפטר עובדים בגלל המצב.
מסיים סבב ראיונות לא קצר, מדהים הדיסוננס של חברות מסוימות בין מה שהן מצפות מהמועמד לאיך שהמראיינים שלהם מתנהגים. נתקלתי במראיינים שראיינו אותי מהזום בטלפון תו"כ הליכה/ריצה, נרדמו תו"כ ראיון, הבריזו בלי לעדכן, היו עם מיקרופון חצי עובד. חבל על הזמן של כולם.
הודעתי על עזיבה היום. היה לי טוב בחברה אבל פשוט הגיע הזמן לעזוב מכל מיני סיבות. התגובות היו כל כך מפרגנות ומכילות ואני אתגעגע לכולם נורא ועכשיו קצת עצוב לי. העזיבה הזאת היא החלטה נכונה אבל תדעו שיש גם מקומות כאלה, שעצוב לעזוב. זהו.
עובדת שלי הודיע לי היום שהיא בהריון וכל כך שמחתי בשבילה שרציתי לתת לה חיבוק אבל בגלל התקינות הפוליטית לא עשיתי את זה ורק חייכתי, אמרתי לה מזל טוב מכל הלב והרגעתי אותה שזה לא משפיע בשום צורה על מקומה
באירועים אצלנו בצוות (ימי הולדת, לידות וכו') אוספים כסף וקונים מתנה יפה. ביום ההולדת שלי משהו התפספס, לא בזדון כנראה, ולא היתה התארגנות. אני משדר עסקים כרגיל אבל בפנים מתבאס.
הצוות החדש לא מפסיק להתרברב שהם עובדים קשה בטירוף ושאין להם חיים מרוב עבודה. מעבר לחרטה שצפה בי מאז שהתחלתי פה, אני מרגיש בוז כלפי אנשים שמוותרים על חיים אישיים ותחביבים כדי לעבוד 240 שעות בחודש *כשכירים*
מראיין מישהי בטלפון, אחרי 10 דק מבינים שהיא overqualified וציפיות השכר שלה רחוקות משמעותית מהשכר שאנו מציעים. נפרדים כידידים. מתי לגיטימי להזמין אותה לדייט? 🥰
אני מנהל 4 צוותים, מסתובב בתחושה שהם יותר חכמים ממני, ושכל מה שאני תורם להם זה בירבורי מוח ושאלות מציקות. כשהייתי מתכנת זה היה פשוט. כתבתי קוד. עובד? קיבלתי מחיאות כפיים.
בניהול התרומה שלי היא משהו חמקמק..
ולפעמים, החגיגה נגמרת. ב-30/9/22 אפסיק לקבל וידויים חדשים. זה לא כי נגמרו הוידויים, זה כי נגמר לי הזמן, וכן - כי הם החלו קצת לחזור על עצמם.
לא יהיה כיבוי אורות. ב-1/10/22 יתפרסם קובץ עם מאות וידויים אנונימיים שלא עברו סינון. כל הוידויים, ציוצים ותגובות שלכם ימשיכו לחיות 😘
אופן ספייס זה חרא של דבר. מלא פגישות זום במקביל, כל היום תנועה של אנשים ורעש כמו בתחנה מרכזית. אי אפשר לעבוד באמת, רק למראית עין.
בונוס אם התקרה תעשייתית "בשביל היופי"
מנהלים יודעים את זה, אז למה להתעקש שנגיע למשרד?
הד-האנטרית יקרה: כבר חיפשת ומצאת אותי בלינקדאין, העברת מבט על התפקידים השונים שעשיתי במהלך הקריירה, הבחנת בוודאי שאני מועסק היום (ולמעשה כבר למעלה מ-7 שנים) בתפקיד ניהולי, אז למה את מבזבזת לשנינו את הזמן ומציעה לי תפקיד זוטר שזהה לתפקיד שעשיתי לפני כמעט עשור? את מי זה מקדם?
כולם מדברים על תסמונת המתחזה אבל אף אחד לא מדבר עם מתחזים. יושב איתי מישהו שלא מפסיק לדבר על זה שהוא סניור ווב דבלופר. בפועל הוא שואל אותי מה זה לוגר ומה זה call stack.
אני חזיר של כסף. לא מעניין אותי הטייטל או הכבוד, טכנולוגיה או האנשים. רק רוצה עוד כסף, עוד בונוסים, עוד מניות. אני נחמד לאנשים אבל הם לא חברים שלי. הכסף מאפשר לנו לחיות חיים נוחים מאוד וזה כל מה שמעניין אותי.
מסתבר שיש קטע אצלנו בתאגיד בו אם אתה מתפטר הם מבקשים שתפסיק לעבוד תוך 5 ימים (ממשיכים לשלם כמובן) כי זה "לא טוב לתאגיד". והנה, הראש צוות הכי טוב במחלקה שלנו, שגם תוך כדי חופשה בחו"ל היה מנהל קרייססים, החליט לעזוב ואחרי שהוא נתן את נשמתו למקום מתנהגים אליו כמו למוקצה. מבאס ממש
תפסיקו לעבוד במשרדים, יא <***>, אתם הורסים לכולנו...
מי אתם מנהלים ו- HR שמסבירים לכולם "שתרבות אירגונית" זה חשוב? אתם לא אוהבים את הילדים שלכם מספיק כדי להיות איתם בבית בשעה נורמלית?
עובד ב<גמאפא>, מראיין בלי סוף. עם כל ראיון חושש יותר ויותר לעתיד ההייטק בארץ. סטודנטים לא זוכרים חומר בסיסי של שנה א. "בכירים" לא מבינים קוד פשוט.
למה להחזיק מהנדס ישראלי בינוני כשבאותו מחיר אפשר להחזיק 3 קפריסאים, פולנים, רומנים וכו'?
בקרוב החגיגה תגמר.
עובד בסטארטאפ קטן ומאוד נהנה. בקרוב הופך לאבא. ביקשתי חופשת לידה כדי להתרגל לטייטל החדש ודחו אותי. מתלבט אם שווה לעבור למקום יותר מפרגן. מקובל לתת חופשת לידה לגברים? כדאי לעזוב מקום טוב בשביל זה?
אם כבר שקרים בלינקדאין: בחור שהיה איתי בצבא כתב בלינקדאין שלו שהוא היה אחראי על תחום ה-AI באגף המודיעין. במציאות הוא היה חייל פשוט ביחידה לא טכנולוגית. בינתיים גיליתי שהקריירה שלו נוסקת והולך לו נהדר באזרחות.
אני עובד ביוניקורון והופ כבר פיטרו דירקטורים בשושו!
המשבר כבר כאן, החורף כבר התחיל.
אבל החברה רושמת שמגייסים ואפילו אנשים עושים ראיונות בלי לדעת שאין יותר תקנים
אמרתי למנהל שאני מתפטר כדי לצאת לטיול הגדול, למרות שאני לא מתכוון לצאת לשום טיול.
עדיף מלספר שאני מתפטר כדי לא להמשיך לראות את הקראש (שאיננה בקטע) כל יום במסדרון.
עובד בחברת טק גדולה , טוחן ממש ב4 החודשים האחרונים. כששיתפתי את זה עם המנהלים, ציפיתי שיציעו עזרה, יגידו שזה זמני, שהם עובדים על גיוס . במקום זאת, שבוע לאחר השיחה, העלו לי את השכר ב20% 🤷♂️🤦🏻♂️
הפיטורים בהייטק זה בזיון. באמת. ואני לא מדבר על סטארטאפים שלב seed שחיים מהיד לפה. לפני חצי שנה עפתם על כל במה איזה תותחים אתם, סטיב ג׳ובס צריך לבוא להתמחות אצלכם, והופ חצי שנה קצת קשה ואתם חותכים 10% מהחברה? תתביישו. וכמובן שאתם שותקים ונותנים לדרג הבינים לדבר. תתביישו.
לשמוע את המנכ"ל שלי עושה הרצאה ב-all hands ולוקח קרדיט "אני, אני, אני" בחיוך רחב ומלא גאווה על דברים שאני עשיתי, הישגים קריטיים לחברה, שכל תרומתו הייתה להגיד לי לעבוד קשה.
בואו, ברוב הסטרטאפים של העם הנבחר (גם הגדולים), אנשים כותבים קוד חרא עם 0 טסטים ותיעוד. בפנקס השקרים: "אין זמן", "יש לחץ", "נכתוב טסטים בסוף" או "נשאיר את זה ליום ריפקטור". אתם לא מבינים שלכתוב קוד מלוכלך ובלי טסטים == לנקות חלונות בסנפלינג בלי ציוד בטיחות? זה שכונה.
המנכ"ל ב<סטארטאפ> שלי מתנהג כאילו הוא על קוקאין וחי בסרט שהחברה הולכת להתפוצץ, שהוא גאון כמו אילון מאסק. כמה גאון? חסך כסף במחיצות בחדרים ואני שומעת את כל מה שהוא *באמת* אומר לסמנכ"לים. שפת ביוב הכי נמוכה ודוחה ששמעתי.
הייתי עם 2 הצעות: חברה גדולה ויציבה בתפקיד בכיר מאוד וסטארטאפ צעיר בתפקיד בכיר. הלכתי על הסטארטאפ. כמה חודשים עברו ומסתבר שלקחתי פנייה לא נכונה. אווירת כאוס רעילה ולחוצה ופוליטיקה ברמה של תאגיד ענק. מיואש ושוב מחפש את דרכי. מעניין איפה טעיתי. בעסה.