TV host and broadcaster at Sport1. writer of 'Dream Team', 'Football Legends', 'Olympic story' and 'World Cup Wonders'. Married to Dana, Father to Amit&Dor&Ben
אני מודה. לא חשוב כמה פעמים הולכים בדרך הזו, כמה מתכוננים ונערכים - זה מרגש, אפילו מלחיץ, כל פעם מחדש.
עוד רגע הספר החדש שלנו כאן: *אגדות דשא 2.0 – 50 השחקנים הגדולים בדור המילניום*
@AssafCohen2
בין שלל כשרונותיו ויצירותיו הנפלאות, מודי בר און חולל את השינוי הגדול ביותר, לטובה, בשידורי הספורט.
הוא הראשון ש"פשט חליפה" ושידר לצופים בגובה העיניים. לא התנשא והיה אחד מהם. הוא המציא שפה, הוא המציא סגנון דיבור, הוא המציא טלוויזיה.
קוסם של מילים, מעריץ של המשחק.
יהי זכרו ברוך
איזו גאווה על הצעירים הללו, איזה כיף ששוב נבחרת ישראלית מצליחה. מסמלים את כל מה שטוב בכדורגל הישראלי.
ואיזו בושה על המאמן הזה.
גיא לוזון מסמל כל מה שרע בכדורגל הישראלי. היהירות, ההתנשאות, הנפוטיזם, היכולת המקצועית, האלימות. עכשיו ינכס לעצמו עוד הישג, שחלקו בו קטן ביותר
6 משחקים נגד היריבות הישירות.
0 ניצחונות,
3 נקודות,
4 שערי זכות,
10 דקות שהובלת מתוך 540.
קמפיין כושל.
אין אף גורם - שחקנים, מאמנים, מנהלים - שלא צריך לחוש מבוכה עמוקה
מהבטן המתהפכת לפני השידור הראשון, עד הסנסציה הסעודית. ממדינה הזויה, עם חבורת מקצוענים נפלאה. משאגה טוניסאית עצומה, עד 3:3 מטורף בין סרביה לקמרון. מ0:0(ברבים) עד העבודה עם
@osh15eni
המוכשרת ופורצת הדרך.
זו הייתה חווייה שאקח עמי תמיד.
תודה ל
@kann
על הזכות.
כיף לחזור הביתה למשפחה
בגיל 39 אמור לכאוב לך הגב כשאתה מוציא את הילדים מהאוטו.
בגיל 39 אתה אמור להירדם ב10 וחצי מול הספה בשישי.
בגיל 39, במקרה הטוב, אתה קם ב6 בבוקר עם מכנסיים צמודים לרכיבה עד היציאה מהעיר וחזרה.
בגיל 39 אתה לא אמור להטביע ככה
Peace
לא דקת דומיה, לא סרט שחור. כלום. זה מה שהיה הערב במוק' היורו, שעה שישראל הייתה אמורה לפגוש את שווייץ, ונלחמת על חייה.
יריקה בפרצוף.
אני מבין את הזעם, הרצון אולי לפרוש מהתחרות. אבל אני אומר - הפוך, גוטה!
דווקא עכשיו, יותר מתמיד, חייבים לעלות ליורו!
על אפם וחמתם! טובים אותם
2 זהב, 2 ארד, כמות מרשימה של גמרים, מקום 4, מקום 6, הישגים אישיים, הישגים לאומיים.
אלה שבועיים של גאווה בספורט שלנו, במדינה *בלי* תרבות ספורט.
עכשיו תחשבו אם אשכרה יתחילו להשקיע בדבר הזה כמו שצריך
מהלך בעל משמעות אדירה עם המון אומץ. אי אפשר להתייחס ככה לאוהדים יותר.
זו ההזדמנות לשלב כוחות - הפועל, כל הפועל, מכבי, כל מכבי שהיא, בית"ר, כדורסל, כדורגל. לייצג את האוהדים והמועדונים בשולחן אחד עם משטרה, מנהלות ומשרד הספורט - ולהפוך את הקערה.
לקבוע כללים משותפים שישרתו את כולם
אוהדי ספורט - לא עבריינים!
החל משעות הבוקר התחלנו לקבל מסרים מהם הבנו שמשטרת ישראל מתייחסת למשחק הערב כאל אירוע מלחמה בו כלל האוהדים, מגיל שמונה ועד שמונים, נשים, ילדים - כולם עבריינים בפוטנציה.
לאור היחס בו התייחסו לקהל בכניסה לאולם, החלטנו שאין טעם לעלות לשחק הערב.
הספורט…
איזו איוולת של פיקוד העורף.
מוציאים הודעה על להיערך עם ציוד ל72 שעות, כאילו תכף שולחים פה אטום. שלחו מסבירים לאולפנים ואמרו להיזהר.
20 דק אחרי כבר, הסופרים מפוצצים, ריבים בחניות, אזלו המים.
10 דק אחרי מוציאים הודעה מרוככת ואומרים שאלה "הוראות כלליות".
בדיחה. הכל בדיחה
אחת התמונות העצובות בתולדות האנושות.
במקום לחוות בצורה הכי אותנטית רגע היסטורי בספורט, מול העיניים שלך, אתה מתחיל להתפתל למצוא זווית ולראות את זה דרך מסך קטן - רק בשביל הלייקים אחר כך.
ובמקרה הגרוע - פאקינג תבקש ממי שיושב לידך לשלוח לך את הסרטון ותגיד שזה שלך.
ריבונו של עולם
זה מרגש, זו התגשמות חלום (שלא חלמתי אפילו פעם) וזה בעיקר כבוד גדול.
אבל הכבוד הכי גדול, יהיה לעשות היסטוריה בצוות הכי נשי אי פעם בתולדות שידורי המונדיאל בישראל.
שלא לדבר על התרומה של אשרת לעניין
בהכי אמיתי שיש: ניצחנו.
לא מעניין אותי לוח התוצאות או המציאות, הנבחרת הזו ניצחה בענק. ניצחה את צרפת, את המזלזלי בכדורגל שלנו, היא ניצחה כל היגיון אפשרי.
ידברו על הנבחרת הזו גם עוד 30 שנה.
קומו והריעו לבחורים בתכלת
תמונה מדהימה.
אם חושבים לעומק, בזמן ובעידן הנוכחי, זו תמונה כמעט בלתי נתפסת.
זה הרגע בו האליפות וה-MVP מוענקים. אבל כדי למצוא את האיש האחד שעל שמו רשום הרגע הזה, צריך להתאמץ, לחפש. "איפה אפי" בסרבית.
מייקל וקובי קפצו על שולחנות, לברון השתטח על הרצפה. יוקיץ' מוחא כף. מאחור
על פי הודעת אברטון לחוג האוהדים בישראל, לפני הדרבי בשבת, יעלו השחקנים עם סרטים שחורים ותהיה דקת דומיה לזכר אביב, יונתן ויפתח קוץ - 3 מ-5 בני המשפחה שנרצחו בטבח.
ה-3 ביקרו בגודיסון פארק פעמיים, כולל העונה מול ארסנל.
במשחק הבית הבא תוקדש לזכרם כתבה בתוכנייה
זלאטן פורש,
רונאלדו בערב הסעודית,
בנזמה בערב הסעודית,
מסי במיאמי,
קיין נשאר בטוטנהאם.
כל כך הרבה שחקנים גדולים מהדור האחרון עוברים בקיץ הזה למוד פרישה. עצוב
מה ישראלי בעינייך? לינוי אשרם.
וארטיום דולגופיאט. ואבישג סמברג. ונבחרת הג'ודו. וחנה מיננקו. ולונה צ'מטאי. וכמעט כל המשלחת הישראלית.
ככה אנחנו רוצים לראות את ישראל בעיניים שלנו
לפני שיתחילו פה כל הבדיחות (וזה יהיה טוב, אני בטוח), משהו רציני שצריך להגיד: סטטיק ובנאל היו מההרכבים המשפיעים והחשובים בתולדות המוזיקה הישראלית. כל מי שיגיד אחרת סתם הייטר או בומר. יצרו פה תרבות שלמה של מוזיקה שהלכה אחריהם
דרור קשטן הוא גדול מאמני הכדורגל כאן.
היחיד שיכול היה להצליח גם בהפועל כפ"ס וגם במכבי ת"א, גם בבית"ר ירושלים וגם בהפועל ת"א. פורץ דרך.
אבל מעל הכל - אדם. איש מקסים במציאות, חביב, שונה לגמרי מהפרסונה התקשורתית. אדם שפשוט לא אהב את המצלמה והמיקרופונים והרגיש שם זר.
יהי זכרו ברוך
לפני השלבים המכריעים, לפני שקובעים מי שחקן הטורניר, לפני שבוחרים מצטיינים, מחלקים פרסים וקושרים כתרים, עבורי למונדיאל הזה יש כוכב אחד נוצץ מעל כולם: אורי לוי.
מקצוען אמיתי, סוס עבודה, שנערך שנים לרגע הזה - והפציץ בענק. בידע, בחן ובקסם שלו - על המסך ומחוצה לו.
מעאנטש
@Levyninho
זה קטן, אבל מעצבן:
תמיד היו שקרנים ורמאים, זו לא המצאה חדשה. אבל אנחנו חיים בדור שאבדה הבושה.
מי��הי, אולי בת 20, העתיקה מילה במילה פוסט שכתבתי על רייזר רמון (בת 20!), יום וחצי אחרי שעלה. זה לא חדש, לרוב נותנים קרדיט, אם לא בהתחלה אז לאחר הערה.
אבל אחרי שהעירו, תראו את התשובה
Chelsea FC is enormously saddened by the huge loss of life following last weekend’s attacks on Israel. We stand with the Jewish community in London and around the world in the face of the rising tide of antisemitism, which we have long campaigned against.
We will join with our…
לכו תספרו לנער האנגלופיל (מודה באשמה), שראה כל הזמן פרמייר ליג, התאהב בהומור של מונטי פייטון ומיסטר בין, שלא מפסיק, עד היום, להאזין לאואזיס ושהתאהב במייקל אואן - שיבוא יום והוא ישדר את אנגליה במונדיאל - והוא כנראה ייחנק מפיש אנד צ'יפס
הערב, 21:00,
@kann
@osh15eni
שנתיים למותו של איש יקר, אהוב, שלא עזב אותנו בכלל. אין יום שאין משפט, צחוק או סיפור שלו שלא עובר לי בראש. מה הוא היה אומר על רונאלדו בסעודיה, מסי במיאמי, על כמה רישארליסון דיביל.
געגוע ענק לסניור סלבה ברזילאי ז"ל
סיבה מספר
#7473
מדוע אני חולה על יהודה ארם:
בעשור השמיני בחייו, אחרי כל מה שראה (והוא ראה!), הוא נוסע ללונדון, למשחק של ארגנטינה מול איטליה וקופץ ושר כמו אחרון האוהדים בני ה15 (וכל ישראלי מבקש להצטלם איתו שם, כמובן).
איזו אהבה
לפני שזה מצליח או לא מצליח בחיפה, חשוב לומר: מה שרפאלוב עשה 12 שנה בבלגיה, הוא מדהים. יוצא דופן.
לא רק ההמשכיות, לא רק התארים, היכולת, השם שבנה לעצמו שם - אלא ההערכה העצומה שיש בבלגיה כלפיו. מעיתונאים ואוהדים. רפאלוב זה פיגורה בבלגיה.
מקריירות חו"ל המרשימות של ישראלי אי פעם
בלי קשר לפוליטיקה וכלום:
נתניהו חייב לצאת בהצהרה לתקשורת, עכשיו, ולהגיד במילותיו (באנגלית עדיף) מה בדיוק קרה שם ולנסות להפוך את הקערה ההסברתית על פיה. לפחות בערוצי התקשורת המסורתיים בעולם
לא אכפת לי שלא נגיע ליורו. מעולם לא הגענו.
לא אכפת לי שלא נהיה אפילו קרובים לעלות. 20 שנה לא היינו.
לא אכפת לי שיחתכו, יקצצו, ידרשו לפטר. כל הזמן דורשים.
זו הנבחרת הישראלית הכי כיפית ומהנה שאני זוכר מזה המממון זמן.
אם לא ראיתם את הטוב (לצד המון רע בהגנה), לא ראיתם את המשחק
אחת האהבות הגדולות שלי בחיים, בעיקר מילדות, זה יידיש. (מהסבתות לא ממרמורק) שפה שמתגלגלת על הלשון, מלאת הומור והיסטוריה.
בפייסבוק יש קבוצה של ביטויי יידיש, וחייל בלחימה שמעלה כל יום סרטון בידייש מהשטח.
וזה מתוק וקורע
אנחנו מתהלכים בתחושה איומה שכל עולם הכדורגל מפנה לנו את העורף, אבל אז מגלים שבלארוס הוציאה תיקו מול רומניה ומול שווייץ, בחוץ!
על אפם וחמתם - נעלה ליורו!
מותר לאדם, אפילו אם הוא "כולה" ספורטאי, להביע את דעתו.
מותר לבקר את דבריו.
מותר גם לבקר בחריפות, אם זו ההרגשה.
*אסור* למנוע ממנו לומר את דעתו, גם אם היא לא נעימה לכם