🌲 כריתת עצים ללא פיקוח: פגיעה בסמכויות פקיד היערות תוביל לכריתה חופשית. (יותר חום ופחות סינון אוויר). 🏖️ חופים ושטחים פתוחים: הארכת הוותמ"ל וריסוק הפיקוח על החופים. (יותר בטון ופחות מרחבי טבע ונשימה) -- שתפו את ההודעה הזו בכל דרך אפשרית! 🙏💪

עיקרי הפגיעה הקריטית: 💊 הפרטת הפיקוח הסביבתי: הפיקוח על פרוייקטים מזהמים עובר ליועצים פרטיים. משמעות: אישור קל יותר למפעלים מזהמים ליד הבית. 🦌 פגיעה בשמורות הטבע: צמצום דרמטי ביכולת רט"ג למנוע בנייה ותשתיות פוגעניות בלב השמורות.

התנועה הסביבתית כולה מזועזעת וכך צריך כלל הציבור הישראלי שורר טבע, אוויר נקי ומים צלולים! הממשלה מצביעה בקרוב על חוק ההסדרים 2026. זוהי מתקפה ישירה על בריאות הציבור ואיכות החיים שלנו יש לנו ימים ספורים בלבד, עד ה-1.12 להורד את החקיקה ההרסנית משולחן הממשלה! https://t.co/1EX2rWCHdU

לבסוף, אי אפשר שלא לדון בהשפעת החוק על מעמדה הבינלאומי של ישראל. במסגרת מדיניות החוץ של ישראל, ראוי שיהיו תחומים של שיתוף פעולה והשקעות זרות בישראל, לצד הנושאים השנויים במחלוקת. נושא הסביבה מהווה הזדמנות גם עבור שיפור איכות החיים של תושבי ישראל וגם על מעמדה הבילאומי של ישראל.

מקדמי החוק מציעים לתת פטור מהטלת המס דרך מנגנון ממשלתי מיוחד. זוהי אוויליוּת מש��י טעמים: ראשית, מדובר בעודף רגולציה מיותר; שנית, אפשרות זו עלולה למנוע מלכתחילה מהארגונים את האפשרות לקבל מימון על ידי ישות זרה, אשר בדרך כלל נותנת לגופים פטורים ממס.

כך למשל, האיחוד האירופי מממן מחקרים בישראל ביזור אנרגיה והתייעלות אנרגטית. הוא עושה זאת כחלק ממדיניותו להפחתת פליטות גזי חממה. אולם, במציאות הישראלית, ביזור מקורות ייצור האנרגיה והפחתת הצריכה משפרים את יכולתה של ישראל לעמוד בפני מתקפה על תשתיות ייצור האנרגיה שלה.

בין הפרויקטים שכיום ממומנים על ידי ישות זרה: שיפור מדיניות הפסולת ברשויות מקומיות; מניעת זיהום ים ונחלים; מחקר לבחינת לשוברי גלים אקולוגיים ועוד ועוד. פרויקטים אלה משמעותיים עבור הגנה על הטבע ועל הסביבה, ובחלקם משמעותיים אף מבחינת הביטחון הלאומי של ישראל.

בימים האחרונים, פורסמו סרטונים שבהם דייגים חובבים, לוכדים כרישים ומציגים אותם ברשתות החברתיות. כרישים הם מינים מוגנים בישראל, הם נתונים בסכנה ולכן אנחנו קוראים להפסיק את הדיג המסוכן והספורטיבי, בחופי ישראל: https://t.co/O6iSxfqHY9

ניצחון במאבק להצלת עין פית בצפון רמת הגולן! היה פה מהלך משולב של תושבים וארגונים, עם קולות וטיעונים מגוונים: חשיבות עין פית עבור כלל הציבור הישראלי לרבות חיילים, הליך תכנון לקוי שהגיע לבית משפט, וגם מלחמה שהפכה את מתקן האימונים לפחות הכרחי ממה שהיה. https://t.co/OGIvhwfpxF

כבר שנה ללא מדען ראשי ב-@SvivaMinistry. עוד פגיעה במשילות הסביבתית. ללא ספק הדרך החסכונית לעצב מציאות היא לעיתים לא לעשות כלום. https://t.co/P1slAELRXd

עתרנו @SvivaEnvironmen יחד עם @SPNI, אדם טבע נדין וקק"ל נגד מדיניות השרה @iditsilman שמונעת שנתיים מינוי נציגי ציבור במוסדות התכנון: הפרה של החוק ופגיעה ביכולת לשמור על הסביבה. אמירת השרה לפיה הארגונים פועלים נגד המדינה נועדה למשוך תשומת לב מהבייס. מגוחך https://t.co/VzoBH5vNxW

האתגרים רבים, אך מתגמדים אל מול המוטיבציה. בתמונה בדרך לדיון בנושא הגנה על מעיין עין פית בגולן שמאוים בבניית בסיס אמונים חדש של צה''ל.

אחרי 12 שנה ב- @GreenpeaceISR בהן שש שנים כמנהל הסניף הישראלי, הגיע הזמן לאופקים חדשים. התחלתי כסמנכ"ל אסטרטגיה, מחקר וקשרי ממשל בחיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל. טבע שמור וסביבה בריאה הם צורך חיוני לחברה הישראלית ומימוש של ערכי היהדות והציונות.

פצלי שמן הם צורת הנפט הנחותה ביותר, והם מחייבים כרייה, טחינה ושריפה של האבנים שמכילות אותם. ראו אסטוניה ותבינו את גודל האסון. הממשלה שואפת לדחוף רישיונות חדשים. המשמעות: הרס הטבע, פגיעה בבריאות הציבור ותופסת בלתי נתפסת של גזי חממה (אתר אחד ברותם = 7% מהפליטות של ישראל).

פוספטים משמשמים יחד עם המינרלים של יד המלח כבסיס לחומרי דשן עבור כל העולם. התהליך והשימוש בהם מזהמים מאוד, החלופה הידועה היא כמובן חומר אורגני (קומפוסט). תעשיית הפוספטים חונקת את הנגב המזרחי ואת העיר ערד במיוחד: תוספת חלקיקים שחלקם רדיואקטיבים, רעש מפיצוצים, אלפי משיות על הכביש.

עם מישהו חיפש (עוד) קשר בין מלחמה לסביבה, הנה אחד רציני: כשקופת המדינה מתרוקנת, כשישראל מתבודדת ועלולה להתמודד עם עיצומים כלכליים לא פשוטים, כשלא מעט מוחות עלולים לברוח, מה נשאר? לגרד את האדמה ולהוציא ממנה כל הבא ליד: בישראל פוספטים ופצלי שמן.

2) להשאיר דלת פתוחה לשאר המדינות, כולל צמצום הסחר בטובין שקשורים לפלסטיק ולנפט עם מי שאינו משתף פעולה עם האמנה; 3) הכלת עיצומים כלכליים בשווי של הנזק שנגרם מזיהום הפלסטיק והעברתו לקרן שתקדם כלכלה מעגלית. אלו הצעות לדוגמה עם מסר אחד: מי שלא צד בצמצום של זיהום צריך לשלם על כך.

במקרה שלנו, למדינות היצרניות של נפט אין חלופה להציע (וגם לא אינטרס כלכלי שתהיה) וגם לצרכניות שרוצות הפחתה אין חלופות קלות לפלסטיק. בסוף, אין ברירה ממדיניות אגרסיבית מצד אלה שרוצות אמנה שאפתנית להתארגן ולחתום על הסכם ביחד שכולל: 1) יעדי הפחתת צריכה מאוד שאפתנים;

הסכמים בינלאומיים עובדים רק כשהם ממוקדמים בבעיות ברורות, בדרך כלל עם חומרים מזהמים שיש להם חלופה. הדוגמה הבולטת היא חומרים שפוגעים בשכבת האוזון ושהתחלפו כמה פעמים מסוף שנות השמונים. הסוד היה שארה"ב דחפה לאמנה הזאת (תחת הנשיאים רייגן וג'ורג' בוש האב אגב) כשהיא היצרנית העיקרית שלהם

הבעיה היא בייצור ומה שהיה מתבקש היא אמנה בינלאומית שכוללת יעדים להפחתת ייצור עם סנקציות למקרים של הפרה. זה כנראה לא יקרה ויהיה טקסט פשרה שבדרך כלל לא מאיים על התעשייה אלא פשוט גורר גם אותה לדיונים שבהם היא עסוקה להרוויח זמן כי זמן עבורה זה כסף ועבורנו עוד הרבה זיהום פלסטיק.