להיות עם חופשי בארצנו
ארץ אשכול, גליל עליון, חוף אשקלון, מבואות חרמון, מטה אשר, מטולה, מעלה יוסף, מרום הגליל, ע'ג'ר, קריית שמונה, שדות נגב, שדרות, שלומי ושער הנגב
התלבטתי אם לשתף. כי מעולם לא דיברתי על זה; כי כולם סובלים עכשיו והסבל של כולם הוא שכול אבירי של מלחמות ושלי הוא קצת יותר "יומיומי"; כי מה זה זהות אינטרנטית בכלל ולמה כולם צריכים לשמוע על החיים שלי. אבל זה ישב עליי.
בשבוע שעבר איבדתי חברה טובה שנלחמה שנתיים בסרטן וזה כואב.
1/
ענבר לא רצתה שאזכור אותה כפי שהיא נראתה בסוף חייה, אז אם הגעתם עד לכאן, תדמיינו בחורה מתולתלת ויפהפיה, מאושרת על החיים שהיא חיה, עם עיניים כחולות קסומות וחיוך מדבק, שכנראה ממש תצחק אם תראו לה סרטון של כלבלבים חמודים.
11/11.
חברי המערך בבחירות 1984: שמעון, אי אפשר להקים קואליציה לבד. הפתרון היחיד זה רוטציה.
שמעון פרס: עם מי רוטציה?
חברי המערך בבחירות 1984: עם יצחק שמ-
שמעון פרס:
ההלוויה של ענבר הייתה כואבת, התחלתי לבכות כשחברים שלי נשאו את הארון ולא סיימתי במשך שעתיים. אבל היא הייתה יפה, מלאת פרחים, מוזיקה וטבע, בדיוק כמו שהחיים של ענבר היו. בדיוק כמו שהיא הייתה רוצה שנזכור אותה.
אז למי שקרא עד עכשיו, הנה איך שענבר הייתה רוצה שיזכרו אותה:
8/
-שני חיילים משוחחים אחרי שסיפרתי להם שעשיתי תואר במתמטיקה-
חייל 1: מה זה תואר במתמטיקה, יש בזה כסף?
חייל 2: ברור, אתה יודע כמה כסף פיתגורס הרוויח על משפט פיתגורס?
1. לכו להיבדק. המקרה של ענבר היה טרגדיה כי הוא התגלה מאוחר מדי. אבל לא צריך ללמוד לחיות עם כאב. הגוף שלנו יודע להגיד כשמשהו בו לא בסדר. אם משהו מרגיש לא נכון תבקשו חוות דעת שניה ואל תוותרו.
9/
אבל ענבר תמיד דבקה בחיים. היא חיה שנתיים נפלאות. היא הכירה אנשים חדשים, למדה באוניברסיטה, טיילה בעולם, התעקשה על להיות חברה טובה והתעקשה לראות את הטוב ולהוקיר תודה. בטקסט שהיא ביקשה שיקריאו בהלוויה שלה היא דיברה על כל מה שהיא בורכה בו. על הטבע, המוזיקה והחברים שהיו חלק מחייה.
4/
2. תזכרו שהחיים ממשיכים, והם חשובים יותר מהכל. עם הכאב של האובדן הזה, אצטרך ללמוד לחיות. תוקירו תודה על מה שיש. אם חולת סרטן סופני בת 25 הצליחה לומר תודה על כל יום, אז גם לכם יש על מה לומר תודה. תהיו טובים לסביבה שלכם, תנקטו בחמלה ובסלחנות. תגידו לאנשים שאתם אוהבים אותם.
10/
אבל ענבר תמיד תהיה חלק ממני. הדמות שלה צרובה בכל חלק בהוויה שלי. התקוות, ההומור, הפרופורציות, השאיפות ותפיסות העולם שלי הן דברים שהעתקתי ממנה כשהיינו בכיתה י"א. ואני מודה בזה בפה מלא כי אני יודעת שזה נכון עבור עוד עשרות אנשים.
7/
ענבר לא נתנה לי להיות האחות הסיעודית שלה. כשהצעתי לה עזרה היא תמיד סירבה. במקום זה היא התעקשה לתת לי טיפים לטיפול בעציצים ולהסיר כתמים, לסדר לי גבות, לרכל על בנים ועל דייטינג ולהכין לי קוסקוס טעים כשהייתי מתארחת אצלה ואצל מלאכי, הארוס שלה. היא תמיד לבשה שמלות ועגילים יפים.
5/
אחרי ליל הסדר אמא שלי שאלה אותי מה אני רוצה כמתנה. אמרתי לה, קצת בעצבים (בכל זאת, ליל הסדר) שאני רוצה שיסבלטו במרכז ויכינו לנו ארוחת שישי מאוכל שהם מכינים ושיארחו אותנו לסופ"ש
בכל זאת, מאז תחילת המלחמה כל פעם שאכלנו הייתה במסעדה, או במלון. לא אכלתי את האוכל של אמא כבר חצי שנה>
ענבר סלחה לי כשלא הייתי זמינה. בגלל הצבא, המלחמה, הלימודים. בגלל שעברתי לתל אביב, שנכנסתי לזוגיות. כשהחברות שלנו התבססה על רילז ועל הקלטות ארוכות בוואטסאפ. היא תמיד אמרה שהחיים ממשיכים, ואם היא הייתה פה היום היא גם הייתה אומרת את זה שוב. החיים ממשיכים, גם אחרי שהיא כבר לא פה.
6/
ענבר אובחנה בסרטן המעי הגס בשלב 4 לפני שנתיים, אחרי שבמשך שנים רופאים התעלמו מהתלונות שלה על כאבים, דלקות, תחושות לחץ, חולשה ושאר סימנים שהגוף נובל. הרופאה שבחרה להקשיב לה בסוף גילתה את הגרורות שלה באולטרסאונד, ומשם ההבנה של התמונה המלאה והכואבת הגיעה די מהר.
3/
אני חברה של ענבר כבר עשור. בשלוש השנים האחרונות מאז שעברתי לירושלים הקשר שלנו התחזק, וכשהיא אובחנה עם המחלה כבר היינו חברות ממש טובות. היא החברה הכי ותיקה שלי, והיא הייתה שם לאורך כל משברי הזהות השונים שלי וכל מי שבחרתי להיות, וזה לא תמיד היה מראה נעים.
2/
אם יש כאן אנשי קבע:
משום מה בנק אוצר החייל לא מפרסם את ההטבה הזאת - עד סוף יוני אפשר לקחת הלוואה ע"ס 12 אלף ש''ח ללא ריבית, ל-12 חודשים.
זה פרקטיקלי כסף בחינם - לוקחים ושמים בהשקעה סולידית יותר או פחות כרצונכם, מחזירים הכל תוך שנה ונשארים רק עם התשואות.
רלוונטי לאנשי קבע בלבד.
אני לא יודעת אם למפונים אחרים יש את הפריווילגיה הזאת, אבל אם יש משפחה מורחבת שיכולה לתת יד ולפנות את המטבח והבית לסוף שבוע - לא לארח, אלא ל��ת לכם לבשל, לנקות, לישון ולהרגיש בבית - זה עשה לנו פלאים ונתן קצת אורך נשימה. אין תחליף לזה.
אני מתקשה להאמין שילדים נוסעים בעיר לבית ספר שלהם **באוטובוסים עירוניים**. אשכרה לאנשים אין את החוויה של האוטובוס של המועצה האזורית שנכנס לכל יישוב כדי לאסוף ילד וחצי, כל ילד עולה ואומר "בוקר טוב מוטי" כי הנהג זה תמיד מוטי, האוטובוס מוריד אותך בתוך הבית ספר. איזה הזוי
אמנם כבר עברנו את השלב שזה טרנדי אבל המלחמה מתגברת בצפון. אנחם אתכם בזה שזו הודעה אישית שלי ולא מפרסמת בשם מישהו אחר -
אבא שלי מבקש בשם כיתת הכוננות של קיבוץ מעיין ברוך, לכל מי שיש אמצעי ראיית לילה (אפילו בלויים), או קסדות איכותיות - יש מחסור רציני בקיבוץ. אשמח לשיתופים 🙏🙏
תפסתי את הספסל הכי חמוד בבית הכרם לפני שכל הדתיים החמודים באמצע דייט יספיקו לשבת עליו ועכשיו אני מסתכלת על הפרצופים אפופי ההחמצה שלהם בעודי אוכלת קובה חמוסטה יאמ יאמ יאמ
תומר מפקד בלוטר ירד עם חבריו להילחם במחבלים בנחל עוז ולהדוף אותם.
מספר מחבריו הלוחמים והמפקדים בלוטר נפלו בקרב, תומר נפצע והוא יבריא ויהיה בסדר.
אריות.
*אין לתומר כרגע חברה
**פרסום התמונה באישורו
סיפור:
באזור גיל 8 אהבתי מאוד את האתר nitrome, אבל בהיותי בת 8 לא ידעתי אנגלית, או לתפעל מחשב.
לכן החלטתי לרשום לעצמי את כתובת האתר, כדי שאצליח לחפש אותו לבד.
הבעיה הייתה בתזמון בו בחרתי להעתיק את שורת הכתובת - במשך שבועות הייתי גולשת לאתר "about: blank" ולא מבינה למה זה לא עובד
לא חשבתי שיעזור לדבר על זה, אבל אמא שלי הרימה את הכפפה והפכה את הבית של סבתא שלי למקום אירוח לששה אנשים - לקנות מיטות חדשות, מצעים, כלי מטבח.
אכלנו שם אתמול ארוחת שישי ראשונה מתחילת המלחמה.
זה היה ערב רועש ומעצבן לפרקים, עם הרבה מדי אוכל - אבל זה היה בית, וזה היה חסר ככ לכולנו.>
לגור עם שותפים זה כמו רולטה רוסית. הסיכוי ליפול על כאלה גרועים, מטונפים, מרגיזים, רועשים וסאחים גבוה להפחיד; ולפעמים יתמזל מזלכם לקשור קשר מיוחד מסוגו, נקרא לו חֲבֵרוּת מרפסת. והיא שווה את כל הכלים בכיור, כי כל אבן ירושלמית במרפסת הזו צברה שכבה דקה כאבק של סיפורים וזכרונות יפים.
ת"א סבידור מרכז. הרכבת לירושלים יוצאת ב-07:37. למי שלא הספיק לרכבת יש פתרון נוסף - קו 480, ב-07:40.
פספסתם את שתי האפשרויות? חכו בתחנה חצי שעה עד הרכבת הבאה. פשוט האפשרות לסנכרן את הלו"ז של אגד ורכבת ישראל כדי לאפשר מרווחים הגיוניים בין האוטובוסים והרכבות עוד לא אפשרית טכנולוגית.
האוניברסיטה העברית: "כל ההרצאות מוקלטות לנוחיותכם וניתן לגשת אליהן במודל".
ההקלטה של הרצאת הסתברות: מתמקדת במשך דקות ארוכות בשקע על אחד מהשולחנות ולא על הלוח
דמיינו להפוך להיות המנהיג העליון של אימפריה רצחנית ורשעה שמרעיבה את האזרחים שלה, לכפות עליהם שלטון דתי אלים, ולהשקיע את כל כספי האזרחים בשביל לנסות להשתלט על המזרח התיכון ולבסס בו את השלטון החולני שלך - ובסוף לאכול ראטיו ממשתמש עם יוזרניים של פרי
הרן לב ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השנייה כשהגן על הבית, במובן הכי חד-משמעי של הביטוי. נקבר במעיין ברוך. בין כל המחשבות בצפירה עצמתי עיניים ודמיינתי שאני בבית קברות של הקיבוץ, בו הייתי ביום הזיכרון כל שנה מאז שלמדתי ללכת. גם מרחוק אנחנו אוהבים וכואבים ❤️
בשעה טובה הצלחתי למצוא כרטיס טיסה. זה הולך להיות מפרך, טיסה של 4 שעות הפכה למסע של מעל 12 שעות במחיר שמזמן עבר את ה-2000 ש''ח. אבל מה לא עושים בשביל לחזור הביתה.
במעלה הדרך הצלחתי למצוא כמה טלפונים וקבוצות וואטסאפ שעזרו לי מאוד. אם מישהו תקוע בחו"ל וצריך עזרה - דאמו לי.
ישראלים באינטרנט: למה תושבי העולם לא יודעים להכיל מורכבות ומגבים את הפלסטינים בצורה עיוורת 😭
אישה פלסטינית: מכילה מורכבות לצד התמיכה המובנת מאליה בצד שלה
ישראלים באינטרנט: חוצפהההה אנטישמיות 😠😠😠😠😠