אני בטוחה שכל הגברים שקוראים עדויות של תצפיתניות חושבים שהגברים שלא הקשיבו להם הם גברים מסוג אחר. אבל כולכם כאלה. כולכם מדברים בביטחון רב מדי, מקשיבים לנשים עם ביטחון רב מדי בעצמכם, ואין לכם אומץ להודות בזה. וכולנו מביעות ספק בעצמנו גם על דברים שאנחנו יודעות בוודאות
הייתי מצפה מגוגל פוטוז להבין שאם היה בחור שצילמתי במשך שנתיים במיליון תמונות, ואז ביום אחד הפסקתי לצלם אותו, אני לא רוצה לראות סרטון מכל התמונות שלו ארבעה חודשים אחרי
השאלה הראשונה ששאלה אותי בטלפון הפסיכולוגית שתכננתי ללכת אליה היא: "האם יש לך כסף לממן את הטיפול הזה?".
התשובה הראשונה שהיא קיבלה היא: "את צודקת, אין לי 1600 שקל שאני יכולה להוציא בחודש".
בהצלחה לכולם, ובריאות נפשית טובה לעשירים
הגרוש הביביסט שלי צופה בערוץ 20, רק בערוץ 20. ברוב השיחות שלנו אני צריכה להסביר לו למה זו לא עיתונות, בזמן שהוא תוקף אותי בדיוק במילים שהם משתמשים בהן - על זה שאני עיתונאית, שמאלנית או פמיניסטית.
אותי המעבר שלהם לערוץ 14 לא משעשע, כמו את רוב הפיד. זה מפחיד ומסוכן
"אם לא היית מדברת לא יפה לא היית מקבלת דוח". זה מה שהשוטר אמר אחרי שביקשתי לשבת בחוץ 5 דקות, מאה מטר מהבית (בקו אווירי, בגוגל מפות זה 160), לנשום אחרי יממה של בכי, מהסוג ההיסטרי. הוא אמר שמותר לנשום אוויר, ואסור להסתכל על השקיעה. ביקשתי לשבת 5 דקות. גאה ב-500 שקל האלה.
סיפרתי פעם את סיפור האהבה היפה ביותר ששמעתם, על ההורים שלי? (אני מספרת אותו כמו שאני יודעת, אל תחפשו אמת).
ההורים שלי נפגשו בבי"ס. הם גרו רחוב ליד רחוב. הוא היה שובב, היא הייתה פרועה. שנים הם שיחקו באון-אוף. כשהוא היה בצבא, כשהוא נפצע במלחמה, כשהוא פגש בחורות אחרות, כשהיא התחתנה
היום לפני חצי שנה יצאתי לדייט עם בחור צעיר בבר ליד הבית שלי, וכשהתנשקנו בסוף הוא אמר לי "אני לא עושה סקס בדייט ראשון".
היום הוא יצא מהשירותים בבית שלי ואמר "צריך לשרוף שם הכול בלהביור".
יש משהו בי שקל לחבב. אני אוהבת מין, אני מחפשת כיף, אני חשופה וזה גורם אנשים להיפתח בפניי בקלות. אני מצחיקה, אין לי נוסחה למה אני מחפשת במערכת יחסים, וכשאני בקטע של מישהו אני מרימה לו באמת, ורואה יתרונות גם איפה שהוא רואה חסרונות, ואני כותבת נורא יפה גברים שאני רוצה. אני כיפית.
כל הזמן מנקרת לי השאלה מאיפה יש לאנשים כסף. רואה תמונות של בתים של חברות, ולא מבינה איך יש להן כסף לרהיטים יפים כשאני מחפשת כיסאות מתקפלים למסירה. רואה חברות משלמות 1,500 שקל ללילה במלון, כשאני חוסכת 80 ש"ח על ארוחת בוקר כי בורקס יותר זול.
זה באמת רק כי אני משלמת שכירות בת"א?
כשקברתי את אמא שלי חברה קדישא נזפו בי שלא הסכמתי לקרוע את החולצה שלי. הם גם אמרו לי, שנייה אחרי שנכנסתי לזהות את הגופה שלה, שזה מה שהיא הייתה רוצה.
עוד לפני, ובעיקר מאז - אני חושבת שיש משהו מאוד מקולקל באנשים שאומרים לך איך להיפרד מהאהובים שלך.
צאו לנו (גם) מהמוות
הכי דפוק שהיה: חברה מחפשת שוכרים שיחליפו אותה בדירה (3 חדרים, מרכז ת"א, פנו אליי). נכנס אדם, אומר שיש לו שוכרים שרוצים את הדירה והוא מצלם בשבילם.
והנה מופיע פוסט בקבוצת פייס, של הדירה שלה עם תמונות שהאיש הזה צילם בפאקינג חדר שינה שלה - כשהוא כותב שהוא מציע דירה להשכרה תמורת תיווך
ובסופו של היום הארוך בתבל, אפשר לסכם שכמה שלא ניסינו, לא הצלחנו לדאוג להביא את אמא שלי לקבורה בבית עלמין חילוני.
זה אפילו לא עניין של כסף, זה פשוט התגלה כבלתי אפשרי לתושבים בערים מסוימות.
צאו לנו מהחיים. ומהמוות
לא רוצה לבאס, אבל הרבה נשים כותבות בפיד שזה לא הגודל, זה איך שאנחנו תופסות את עצמנו.
אז כמי שחיה חיים שלמים כשמנה עד שלא - זה פשוט לא נכון. אני מקבלת יחס אחר לגמרי מהעולם ומגברים עכשיו כשאני כוסית.
לא הכול בראש שלנו, די להאשים אותנו גם בזה.
העולם דפוק, לא אנחנו
זריקות, עומס רגשי, בכי, חוסר ביטחון, מבול של הורמונים, עצב, פחד, אהבה לכל מי שסביבי, בכי, הרגשת כישלון, הרגשת ניצחון, הרדמה.
בחילה, דיכאון, פחד, עייפות, רעב, בחילה, בכי.
ולחשוב שצריך לעבור את כל זה שוב.
לפני חצי שנה שלחתי הודעה לגבר זר ובדוי בטוויטר. הייתי חודשיים לתוך שיברון לב, וכבר פגשתי גברים שרק גרמו לי להיות עצובה יותר. הוא בא לאסוף אותי, ואז ישבנו אצלי. מההתחלה הרגשתי שהוא מדבר אליי כמו לבן אדם רגיל, ולא כמו לדמות של אישה פרועה שמזמינה אותך אליה לסקס בדייט ראשון
בשולי הדברים, להגיד שיש נתון שנשים תוקפות יותר גברים, זה כמו להגיד שהשמש זורחת בלילה. כל מי שהשתמש בנתון הזה בלי לעשות עוד בדיקה לא ראוי להתהדר בתואר עיתונאי, ובא עם אג'נדה אלימה ומיזוגנית מהבית
אני לא יודעת, אמיתי, אם יש גבר שירצה את זה. אם יש מישהו שלא יתבלבל מהפער הזה. שיידע שאני צריכה שידאגו לי, שישמרו עליי, ושזה כבד. אני רק יודעת שבדרך איבדתי אהבה בגלל זה. זה שלי לתקן בעצמי, עכשיו נשאר רק להבין איך. הציוץ הזה הוא בטוח לא הדרך
גברים שחושבים שאצלם אין עומס מנטלי על האישה שאלו את עצמכם:
מתי ראיתי שנגמר סבון הידיים במכל ומילאתי בעצמי?
מתי עברתי בסופר אחרי העבודה כי זכרתי משבוע שעבר שנשארה חצי שקית אורז ואני רוצה לבשל בערב?
מתי ידעתי מה סידורי ההסעות של הילדים לחוגים?
באיזה יום עשיתי את כל הדברים יחד?
היום לפני שנתיים יצאתי לדייט עם גבר שלא היה לי מושג איך הוא נראה. הוא היה מספיק מסעיר כדי שאני אקח סיכון שהוא נראה כמו הטרולים מטובטוב הגמד. התברר שהוא הגבר הכי יפה בעיר הזאת.
הוא לא עושה לי חיים קלים, אבל אף אחד לא חיבק אותי כמוהו אף פעם. הלב שלי שייך לו
איזה מזל שלפני חצי שנה עשיתי משהו שלא עשיתי בחיים ושלחתי הודעה לגבר זר ובדוי בטוויטר. כזה שמצחיק אותי, שהמוח והגוף שלו מפתיעים אותי כל הזמן, שהוא בטוח הסקס הכי טוב בפיד. כזה שנותן לי לצייץ עליו בלי להיבהל.
הוא לא חוגג את ט"ו באב, אבל זה לא אומר שאסור לי לחגוג בציוץ. תאהבו, ממליצה
הוא שואל אותי למה אני ישנה כל כך גרוע כשאני איתו.
ויש לי מלא סיבות: כי לא ישנתי אצל אף בחור שנים, כי הכרית שלו לא נוחה, כי באיזה שלב לפנות בוקר מתחיל קונצרט של ציפורים כאילו אני בצפארי.
אבל אני לא אגיד לו שהסיבה שאני ישנה גרוע זה כי אני מתרגשת לישון איתו
הייתי בכיכר דיזנגוף גם בתחילת כיפור וגם בסופו. לא ראיתי השלכת ספרים על הרצפה ולא שמעתי שום הד לדבר כזה שנעשה. זירת ההתרחשות הייתה די קטנה ככה שאם היה קורה דבר כזה, הייתי רואה. אם מישהו יד ראשונה יכול להעיד שננקטה אלימות פיזית, ושהושלכו סידורים - שיעיד
אז נראה לי שהוטרדתי מינית, וכדי שכל הצדדים יבינו - שלחתי הודעה לבעל המקצוע שעשה את זה ואמרתי לו.
אני נעה בין עשיתי את הדבר הנכון לבין בא לי למות, ובעיקר עצבנית רצח שבכלל הוכנסתי לסיטואציה הזו
נכנסת לסטימצקי בסנטר
"סליחה, יש את הספר של אולמרט?"
"מי?"
"אולמרט"
"מה השם המלא?"
"אהוד אולמרט"
"את יכולה לאיית לי?"
"א-ו-ל-מ-ר-ט"
"אה יש לי רק אוטוביוגרפיה"
"כן, הוא היה ראש ממשלה"
"אה"
אבל עוברים הימים, והם מבינים שהמחיר של חושפנות וכיף הוא צורך ענק בביטחון. אני מה שקוראים לו טו מאצ'. אני טו מאצ' גם בשבילי. הפתיחות שלי היא לא התכונה האהובה עליי. ופתאום אני הופכת ממעין שתעשה לך את החיים לקלילים, למעין שבוכה לך במיטה בלילה
פיטרתי החודש גם את המניקוריסטית וגם את המטפלת, לשתיהן כתבתי את האמת - השכירות עלתה, המחירים עלו, אין לי כסף.
הראשונה, זו שלא לוקחת ממני 400 שקל לשעה, אבל גם אין לה מחויבות לבריאותי הנפשית - ענתה בדרך הרבה יותר תומכת וסולידרית.
מהשנייה נעלבתי ממש.
ברור לי שלגדל ילד זו מעמסה כלכלית, אבל אני קוראת על נקודות הזיכוי, ואני נזכרת שבכל פעם שמקלים על מישהו - זה אף פעם לא על רווקים. ויקר לשלם שכר דירה לבד, ולקנות אוכל לבד, ולעשות טסט לאוטו לבד.
אז אני את הבוקר העברתי בלהפסיק את הטיפול כי אין כסף, ולהתחנן לבנק שיגדילו לי מסגרת אשראי
פעם ראשונה שביקשו ממני להחליף מקום בטיסה על שום שאני אישה. וואלה מעליב
(כמובן שלא ביקשו ממני אלא מבן הזוג שלי, כי הנוכחות שלי בעולם דורשת התעלמות כי אני מעוררת יצר הרע או משהו)
שיחה בבאמבל שלא מצאה חן בעיניי, ובסופה אמרתי שלא מתאים.
הבן אדם זורק עלבון, מאנמצ', ואז מגיע אליי לפייס כדי להטיל עוד קצת רפש.
גברים שלא יודעים לקבל לא הופכים את החוויה הזו לכל כך הרבה יותר קשה. הקרפה נוראית בשתיים בלילה
אני :מצייצת ברשת שבה אני מתנהלת ציוץ שבבירור מרמז שאני בתקופה מעורערת בחיים
סטטוסים מצייצים: מעבירים את הציוץ, בלי לבקש ובלי להודיע, לרשת חברתית פי שבעים יותר פופולרית, ונותנים למגיבים שלא מכירים אותי לטנף עליי בתגובות.
מילא זה היה מביא עוקבים בטוויטר, ולא רק סוטים לאינבוקס
מאזינה לשיחה בעבודה של מישהי עם בן הזוג שלה בזמן שהוא בסופר ומזכירה - גברים, תחליטו בעצמכם. אל תתקשרו לשאול אם לחמניות עגולות או ארוכות, אם חצי או רבע אבטיח. אתם חיים באותו בית? אז *תקבלו החלטה*. אני לא חושבת שיש לכם מושג עד כמה זה משחרר לנו משקל נפשי כשאתם מחליטים לבד
לא נהוג לצייץ אושר, תלמדו איך להתמודד: אתמול חזרתי הביתה וחיכתה לי שקשוקה, ואז הוא גלגל ג'וינט, עשה איתי אהבה ואז חתך לי אפרסק והביא למיטה.
היום יצאנו מהצגה כי כאב לו על כלבה שפחדה על הבמה. בדרך שתינו בירה והסתכלנו על הבניינים הגבוהים של ת"א.
אני אסירת תודה ליקום שפגשתי אותו
מה מעצבן בכל סיפור הרכבת? אתם שוב מתייחסים לאנשים בלי ילדים כמי ש"עוד לא מבינים".
זה שאין לנו ילדים, לא אומר שהמרחב הציבורי פחות שייך לנו. זה גם לא אומר שאם בעוד חמש שנים נבין משהו - הדעה שלנו עכשיו פחות רלוונטית. הרבה אנשים מבינים דברים לאורך החיים, ובכל שלב כדאי לא לזלזל בהם
מה למדתי מ-3 שבועות בחו"ל עם אהובי:
-אני בת מזל. לא יודעת איך זכיתי בגבר שהוא כל מה שחלמתי עליו
-יש לנו דינמיקה דומה. זזים דומה, רעבים דומה, צריכים לנוח דומה
-יש לי גבר שמדבר. זה הדבר שהכי קיוויתי לו. הוא יגיד מה הוא חושב על מקומות שהגענו אליהם, ויכיר במילים בהחלטות שלי ואני בשלו
תוהה מה עובר בראש למי שקוראים את הציוצים האחרונים שלי ואז מתחילים איתי בדיאם.
אני אחסוך לכם - התשובה היא לא. אני אוהבת את הגבר שנפרד ממני, אני לא רוצה להרפות מזה עדיין, והלב שלי שבור.
מספיק ברור?
למצקצקים שחזרתי לדייטים מהר מדי: עברתי פרידה לפני חודשיים מקשר ש��רגשתי בו לא רצויה, שנאתי את עצמי, בכיתי, טבעתי בספקות על האהבה שקיבלתי. ברחתי לאילת, נסעתי לארה"ב, הגעתי לגבול המינוס בבנק. ובא לי להרגיש אהובה ולתת ממה שיש לי.
אבל אם יש דרך התמודדות שיותר נראית לכם, צייצו עליה
ב-2015 הייתי בישראל היום. הדבר היחיד שעניין את העורכים זה איך ביבי נראה בסרטונים, ואיך לא חושפים שמרבית הדסק שמאלני (הרבה יותר מבכל מערכת אחרת שעבדתי).
אחר כך עבדתי בוואלה בתקופה שקראתם עליה בכתב החשדות.
אין מחיר לשחרור מהעול של ההוא שיושב בראש הממשלה. מאחלת את זה לא רק לעיתונאים
חיכיתי לסופש הזה כל כך הרבה זמן, שהאכזבה מהמלון הפח פשוט כתבה את עצמה. שונאת שאף פעם לא יהיה לי מספיק כסף בשביל שלא אתבאס לשלם על מלון מפנק באמת, שונאת שזו החופשה הראשונה שלנו, שונאת שהוא לא יכול להגיד לי הכול בסדר אני אוהב אותך, שונאת שאני לא מצליחה להירדם עכשיו
מחשבות לפני השינה בעקבות פוסט על מישהי ששמה התקן והיא לא מפסיקה לדמם חודשים:
אתם קולטים שנשים אשכרה משלמות בתופעות לוואי כדי שגברים יוכלו לעשות סקס בלי קונדום?!
למה אני מצייצת על דברים אישיים?
כי שום דבר שקורה לי לא קורה רק לי, ואין לי כוח להתבייש בדברים שאין בהם מבוכה.
נלחמתי הרבה שנים בנטייה שלי לשתף יותר מדי, היום אני יודעת שזה גורם לאנשים להיפתח אליי בחזרה, וזה ממש מרגש
ראיתי שיש פה דיון דוחה על גברים שמתמזמזים בדייט ראשון אבל לא עושים סקס, ונזכרתי איך בדייט הראשון הוא ליטף לי את הירך מתחת לשמלה, ומזמז לי את הצורה מתחת לבית שלי, וכשהזמנתי אותו לעלות הוא אמר שהוא לא עושה סקס בדייט ראשון. התאפקתי יומיים, וזכיתי בכבר יותר משנה של הגבר הכי סקסי בארץ
תשובתי לכל מי שחושב שאני מקנאת, שפג תוקפי, שנראיתי יותר טוב לפני עשור וכל מיני קשקושים שאנשים כתבו לי: בוקר יום הולדת 39, בלי איפור, בלי טיפולים, בלי לוותר על פחמימות, עם שמחה מהמקום שאני נמצאת בו. וואלה אני בסדר
כרגע למדתי שהמחקר הראשון על מוצרי מחזור שנעשה עם דם אמיתי נערך ב-2023.
עד אז השתמשו בתמיסת מלח.
אם תהית למה את דולפת או למה יש לך תחושה שדווקא המחזור שלך הוא זה שלא מתאים לאף תחבושת, טמפון, גביעונית או תחתונים.
יצאנו לרוץ יחד. אני רצה הרבה יותר לאט ממנו, וכל הזמן ביקשתי שלא יאט את עצמו בשבילי. כשהוא התחיל לרוץ ולהתרחק ממש שמחתי. אני רוצה שהוא אף פעם לא ירגיש שאני עוצרת אותו. שתמיד יידע שיש לו חופש לרוץ הכי רחוק שאפשר, אבל שתמיד יזכור שהמפתחות של הבית שלו אצלי
סליחה שאני נתקעת על הסיפור עם המטפלת, אבל אני לא בטיפול ואין לי איך לשחרר, אז אנסה את שיטת ה"צייצי על זה וזה יעבור".
כששלחתי למטפלת שאני צריכה הפסקה כי זה או היא או שכירות, היא ענתה לי ב"לא חושבת שזה בגלל זה".
כשעניתי לה עם "אני פותחת כל בוקר בבדיקת המינוס שלי", היא לא ענתה יותר