היום בים עברתי ליד 4 דייגים. אחד צעק לי "הלו! לא חבל קעקועים על גוף כזה יפה??? חבל!!!" הסתובבתי והמשכתי ללכת.
בחזור הוא צעק "הנה שוב הקעקועים! לא חבל?" ועשיתי את הדבר הכי אמיץ שעשיתי.
נעמדתי לו מול הפרצוף וצרחתי עליו >
"בן כמה אתה??"
הוא גמגם קצת כי לא הבין מה אני רוצה וענה "תיכף 70"
"אז אני יכולה להיות הבת שלך! היית רוצה שמישהו ידבר לבת שלך ככה?? לא, אז למה זה נראה לך לגיטימי????" והלכתי.
החברים שלו אמרו לו "וואי וואי סוף סוף ענו לך" ואני ניפצתי קצת את הפטריארכיה.
בחיים לא הייתי גאה בעצמי ככה. על האומץ, על הכוחות, בטח מול זה שהוא לא היה לבד. אבל זין, אני נשבעתי שאני בחיים לא ממשיכה ללכת במבוכה יותר, הוא צריך להיות מובך והוא צריך להתבייש.
פאקינג זקן מסריח ומטונף.
גיסתי שהייתה איתי אמרה לי "לא חבל? מלחמה אבודה, סתם איש מבוגר"
ואמרתי לה "את יכולה להצביע היום? זה כי מישהי עשתה את זה בשבילך. אין מלחמה אבודה, יש גברים שצריכים ללמוד את המקום שלהם בעולם החדש."
לא יא בני זנאים, אני רוצה לעבוד. לא לטוס. לעבוד. ולראות את המשפחה שלי, לחבק אנשים. אני רוצה את החיים שלי בחזרה. על הזין שלי נתב"ג יא חלאות עסקנים שאנחנו מעניינים להם את הקצה.
אני לא חושבת שנשארו לי מילים לתאר כמה זה קשה לגדל ילד שלא עוצר. הוא. לא. עוצר. מהשנייה שהוא פותח עיניים עד שהוא הולך לישון הוא על 200 קמ"ש והלוואי שהייתי מגזימה. לא זוכרת מתי פעם אחרונה התעוררתי בשלווה או פשוט ישבתי בנחת לרגע קטן.
אני מותשת.
מתקשרת לסבתא שלי.
סבתא, במבטא רוסי כבד מאוד: נו, שמעתי שעשית חזה, מזל טוב
אני, בטפשת הריון קשה מאוד: איזה חזה עשיתי סבתא, הוא גדל ככה בגלל ההריון
סבתא, בסובייטיות קשה מאוד: חזה, חזה של דירה, אמא אמרה שחתמת!
אני: אה, כן, תודה!
🤦🏻♀️
הבן שלי נכנס הרגע לניתוח תוספתן אחרי יומיים של סבל שאני לא מאחלת לאף אחד.
כל מי שעובד במיון וטיפול נמרץ ילדים הם מלאכיםות בדמות אדם ושלא תכירו אותםן אף פעם אמן.
ושוב, בפעם המיליון בחיי, מישהו זר נגע בי כי התחשק לו לראות את הקעקוע שלי על הזרוע.
הפעם לא שתקתי, הפעם הוצאתי עליו הכל. הפעם היה לי אומץ אפילו שהייתי איתו לבד במעלית.
אל.
תיגעו.
באישה.
שלא.
ביקשה.
ממכם.
יא אפסים.
עומרי בן 4, התעורר בלילה מסיוט וצרח "אבא אמא הם מפוצצים את הדלת שלי והם יכולים להיכנס"
אנחנו ממודיעין.
אין לי מושג איך ילדים מהקיבוצים הולכים להתגבר על מה שהם עברו.
איך אתם מעזים בכלל לשקול להגיב לאיראן? איך? אתם לא מצליחים להשתלט על הצפון והדרום בתוך הבית, אתם רוצים להוציא את הבלאגן החוצה? 133 חטופים, מאות אלפי עקורים, מדינה שלמה בטראומה וחרדות ואתם שוקלים לפתוח עוד חזית? תלכו לעזאזל אין אוויר כבר די
בכל פעם שאני טסה לארה"ב אני נדהמת. מהנימוס, מהחיוכים, מהאדיבות. אני פה שבוע ולא שמעתי צופר רכב אחד. לא דחפו אותי, לא עקפו אותי, החזיקו לי את הדלת וחייכו אליי בבוקר. אני כל הזמן מופתעת כמה אנחנו כועסים וחיים במטרה אחת ברורה - לדפוק את האחר. זה נאמר כבר מיליון פעם - אבל זה נכון.
אחיינית של רונן, 18, טסה עם חברות ליורט דה מאר.
באיזו מסיבה הן דיברו עם חבורת גרמנים וכך הלכה השיחה.
אחיינית: וור אר יו פרום
גרמנים: ג'רמני
אחיינית: ווי הב א לונג היסטורי
גרמנים:
אחיינית: יו רממבר דה הולוקוסט?
גרמנים:
אחיינית: יס יס ווי רממבר
היי גיא פינס, אתה תמיד נופל בקטנות האלה אז אני רק כאן להגיד שאישה שמפרסמת חזייה היא לא ילדה רעה, אין שום דבר "רע" בלפרסם חזיה. היא גם לא ילדה טובה. היא אישה, וההגדרות האלה של גוד גירל בד גירל הן מגוחכות וממשיכות לקטלג נשים באופן שכבר עבר או לפחות אמור לעבור מהעולם הזה. יאללה סע.
אף אחד לא רץ לתת לבן 67 פרנסה, לא משנה איזה עובד מדהים הם יקבלו. אז מה אני מבקשת? עזרה. בשבילו. בשביל שירגיש שהוא עוד שווה משהו, שיצליח לצאת מהדכדוך ולהרגיש כאילו עוד זקוקים לו. הוא חרוץ וחכם וחד - הוא פשוט מבוגר. אם אתםן מכיריםות משרה שיכולה להתאים לו - אשמח לשמוע.
ינון מגל ברדיו: אנחנו חיים בתקופה שבה כל אישה מתלוננת על איזו הערה שמישהו זרק לה או שחבר כנסת נגע לה בישבן אבל כשילדה יהודיה נאנסת על ידי פלסטיני ערבי אני לא רואה את כל אותן הנשים וחברות הכנסת מזילות הריר אומרות מילה.
תגיד יא חתיכת אפס, אין לך תחתית אה?
יאללה לכו להזדיין כולכם, סבבה? כל המומחים ב4 שקל איבחנו ילד בן 2.8 בהפרעות קשב וכשנשבר לי הזין התחילו לצאת עליי פה כאילו אני כלבה שלא יודעת להעריך. לא ביקשתי, לא שאלתי. לכו להזדיין.
אבא שלי הוא כנראה אחד האנשים שהכי עבדו קשה בחיים שלהם. הדור היצרני, זה שלא ראה בית אף פעם עבד מסביב לשעון בכל עבודה אפשרית כדי לפרנס את המשפחה.
לפני כמה שנים המצב הבריאותי שלו התחיל להתדרדר ממש והוא מצא את עצמו בשיקום פיזי ארוך שלא איפשר לו לעבוד ולהתפרנס בכבוד. >
חשבתי שיהיה נחמד לחלוק שהתחלתי לעבוד היום.
אני לא אשקר, עברתי סיוט שלא חלמתי עליו עד שמצאתי אבל בסוף - הייתה אישה אחת שראתה משהו מעבר לבטן שלי.
כן, אני לגמרי אובר קווליפייד והשכר נמוך משמעותית ממה שהשתכרתי עד כה אבל היי - יש לי עבודה.
היא מלאך. זה הכל.
היום עשיתי שיחת וידאו עם אבא שהיה עם דמעות בעיניים כי הוא עומד לאבד את אבא שלו.
סבא שלי בן 96, עייף, רזה, מותש ורוצה שזה ייגמר.
אבא שלי, בן 66, עייף, רזה, מותש ורק רוצה את אבא שלו.
נראה לי שאפשר לשמוע, ליטרלי, את הלב שלי נשבר.
חלק מהגברים באונס הקבוצתי פשוט עמדו מהצד וצילמו. אונס. עמדו וצילמו אונס של נערה בת 16 ע"י מספר גברים.
אין מחילה ואין כפרה, הייתי חותכת לאחד אחד מהם את הזין במו ידיי.
חברת פיקס - תקווה, אישה במידות גדולות, נבחרה לקמפיין שלנו!!! גירל פאוור!!!!! רואים שינוי בעולם מודל היופי משתנה לנגד עינינו שמחים להיות חלק ולהוביל שינוי!!!!!!!
גם חברת פיקס - ריטשו את תקווה לשתי מידות פחות והחליקו את כל הגוף שלה.
אחלה.
עדי ברקן החליט להעלות פוסט שאומר שמה שרותם סלע, שלומית מלכה וגל גדות אמרו הוא כתוצאה מהמשקל שלהן. יאפ.
אם נצטט: "כשהגוף בתת משקל, הראש לא מקבל מה שזקוק וזו התוצאה. עוד כמה ק''ג והכל יהיה אחרת. בתאבון"
עד מתי נצטרך להתמודד עם החרא הזה? ברצינות, עד מתי?
היי טוויטר, תכירו את עסק טעים, כזה שקם כי הקורונה הכריחה אותנו להמציא את עצמנו מחדש אז החלטנו לעשות מה שאנחנו הכי אוהבים - רונן מבשל ואני אוכלת (ועושה משלוחים, בהצלחה לכל הכבישים).
האוכל של רונן טיל, ממש, ועכשיו הוא יכול להיות אצלכם במקרר *גיף צרחות*
זה התפריט.
דברו איתי!
שיחה שבה מישהו מהמשרד אומר לי ״למה שסטארטאפ בתחילת דרכו, של 5 אנשים, יחליט לקחת אישה שיכולה להיכנס להיריון ולעכב את הכל מאשר לקחת גבר ולרוץ קדימה בלי בעיה״ תיגמר בזה שאני מזיעה, כועסת, פמינאצית ורעה.
היי עודד בן עמי, אין צורך להשוות שחקנית כדורגל מצרית למוחמד סלאח ולקרוא לה "מוחמד סלאחה". קוראים לה סארה עיסאם והיא האישה המצרית הראשונה בליגה האנגלית ואולי כדאי, לפחות, לקרוא לה בשמה.
כמובן וכצפוי - עוד לא נכנסתי בדלת וכבר 3 נשים שונות העירו לי על "הגודל" שלי וכמה הבטן ענקית.
לכו פאקינג לעזאזל, כל מי שמעיר.ה למישהי על איך שהיא נראית, בפרט בהיריון. תיחנקו.
לזוג חברים גייז נולדה בת אתמול. להביא אותה לעולם עלה להם 1.2 מיליון. בפעם הבאה שתגידו שהם לא צריכים להתרבות, תחשבו כמה הם השקיעו (מלבד הכסף) כדי להביא אותה לעולם - אם זה לא רצון אמיתי ובוער להיות הורים ולתת ליצור חי כל מה שיש להם לתת, אז אני לא יודעת מה כן.
אבא שלי בן 64. לפני כמעט 3 שנים נפלה עליו תעלת מיזוג במשקל 400 קילו בעבודה והוא מת לכמה שניות עד שהקוצב החזיר אותו. לפני שנה וחצי הוא עבר תאונה עם אופניים חשמליים בה הוא שבר את שתי הידיים. שתי ידיים שבורות בזמן של תאונת עבודה. כמעט שלוש שנים הוא משתקם והיום הוא התקבל לעבודה חדשה
אני חייבת להגיד שההייט שהקאסט של חברים חוטף מזעזע אותי. זה אייג'יזם בהגדרה. כן הם עלו במשקל, הם השתנו, הם הזדקנו, הם מפוצצים בוטוקס ידה ידה. אם הפרצוף שלכםן בני 20 היה משודר נונסטופ בשידורים חוזרים ואתםן, מה לעשות, כבר מזמן לא בגיל הזה, לא הייתםן יוצאיםות מהבית.
אני מאבדת את השפיות שלי.
לא ישנתי כבר 4 ימים בערך, 3 שעות בלילה במצטבר ונראה שלפניי עוד לילה כזה ואני באמת לא מסוגלת יותר.
אלה הרגעים שאני הכי שונאת להיות אמא והכי תוהה למה עשיתי את זה לעצמי.
בבידוד עם עומרי מרביעי. כולנו בבית וכל מה שיכול היה להשתבש - השתבש. מאז שאני אמא לא היו לי ימים עם רגעים ותחושות כל כך קשים.
אלה רגעים שבשקט בשקט, בלי שאפילו אני אשמע, אני שואלת את עצמי למה עשיתי את זה לעצמי. אין תחושה קשה מזו ולאימהות אין אומץ להגיד את זה אבל זה קורה וזה נורא.