אני מפחד מסוף המלחמה.
כשאני אחזור הביתה אני הולך לקבל סטירה מהמציאות. אני אמצא את עצמי מובטל בתהליך חיפוש עבודה שהוזנח וחשבונות להמשיך לשלם ונורא מפחיד אותי ההלם שאני אהיה בו. לא יודע מאיפה אני הולך להביא כוחות נפשיים לחזור לשגרה אחרי כל הבלאגן ונורא מפחיד אותי לקרוס.
זהו פרקתי.
קצת בודד לי במילואים.
התפקיד שלי לא מייצר חברויות קרובות.
בשיחות הביתה ולחברים אני מרגיש שאני מעיק כי למי יש כוח לדבר עם חייל שתקוע עם קליטה גרוע ואנשים שצריכים ממנו דברים תוך כדי.
מישהי שחשבתי שיקרה בינינו משהו כבר לא ממש בעניין וזה עצוב לי.
בקיצור פריקה בלי פואנטה זהו.
לפני הגיוס הייתי ביום ראיונות ליחידות מיוחדות, בתחילת היום כל יחידה הציגה את עצמה עם סרטון מלא אקשן ולוחמים שנראו כמו רובוטריקים.
היחידה האחרונה הייתה עוקץ.
לבמה עלה מילואימניק מרושל שאמר משפט אחד "ראיתם עכשיו המון סרטונים יפים, מקווה ששמתם לב שבכל סרטון היה כלב" וירד מהבמה.
כשאני מספר שיצאתי בשאלה כמעט תמיד השאלות שמגיעות קשורות לחוויה של לנסות דברים חדשים שהיו אסורים איך זה לאכול חזיר או שרימפס ואיך הרגיש להדליק אור בשבת או לדבר עם בנות ולשכב אבל החוויה הכי גדולה שלי היא השקט הנפשי שמגיע עם היציאה בשאלה.
מישהי הגיע עם טייץ לעבודה ונוצר דיון על האם בסדר או לא להגיע עם טייץ לעבודה. הדיון היה גם על מכנסיים קצרים לבנים ובכללי על קוד לבוש בעבודה.
המסקנה הייתה שאין עם זה שום בעיה ועדיין היה אפשר לראות על הפנים שלה שהיא לא תגיע יותר עם טייץ לעבודה.
ממש עצוב לי עליה ועל הדיון הזה
מצאתי את עצמי עכשיו עומד מול בן אדם בגיל של אבא שלי ששואל בזהירות אם הוא יוכל לקבל כמה ימי חופש בצורה מיוחדת לכבוד היום הולדת של הבת שלו אחרי חודש וחצי שהוא לא ראה אותה בגלל המילואים.
ברור שהוא קיבל כמה ימים בבית אבל באיזה עולם אנחנו חיים שזאת סיטואציה שקיימת????
נזכרתי בפעם ההיא ששכבתי עם מישהי ואחרי שהכל נגמר היא שאלה,
תיגיד על מה אתה חושב עכשיו?
בגלל שבדיוק נגמרו ביננו העניינים לא הייתי מרוכז והדבר היחידה שעבר לי בראש ואמרתי לה היה "מזל שאתמול ניקיתי את הפילטרים של המזגן הוא באמת עשה עבודה טובה עכשיו"
מה עושים כשבנוסף למלחמה החיים האישיים קורסים?
אני אשכרה שמח שאני במילואים כי זה ישלם לי חשבונות וחיפוש עבודה חדשה לא מצליח.
חוצמזה הבחורה שחשבתי שיש ביננו משהו התחילה לצאת עם מישהו אחר.
אני יודע שאלו צרות של עשירים אבל זה ועוד דברים קטנים פשוט מרסקים אותי ואני לא מצליח להתמודד.
מלצר בתל אביב: אדוני הסרטנים הכחולים מתבשלים בתהליך מאוד ספציפי יחד עם חמאה חומה אמולסיית גבינות ופלפל אורפה ולכן לא ניתן לשנות את המנה.
בינתיים בפיצה פריפריה: אחשלי גיבור רוצה אני מכין לך פיצה קובה?
ברחוב של הפסיכולוג שלי עובדים לפחות עוד שלושה פסיכולוגים.
איך אני יודע?
היום בעשרה לשבע עמדו ארבעה אנשים (בינהם אני) סתם ככה ברחוב בוההים בטלפונים שלהם ובדיוק בדקה לשבע כל אחד נכנס לבניין מולו הוא עמד.
מוזמנים להציע הסבר חלופי אבל אני משוכנע שאני צודק.
פריקה
אני עצבני על ההורים שלי.
לפני שבועיים התיעצתי איתם על מעבר דירה. הם היו נגד כי יקר בתל אביב ולמה אני צריך הרפתקאות. החלטתי שאני עובר בכל זאת ועדכנתי אותם באותו ערב. מאז לא דיברנו וארגנתי את המעבר לבד ובלי שניה לנשום. את הדירה אני מעביר מחר והיום בשבע בערב אמא שלי התקשרה
נזכרתי שבגיל 17 הייתי באשפוז וביום שישי הגיעה קבוצה מתנועת נוער דתית לרקוד ולשיר ולחלק ממתקים לילדים המאושפזים. ממש הובכתי ולא רציתי שהם יכנסו לחדר אבל אבא שלי החליט שזה מה שישמח אותי ולמרות שביקשתי עם דמעות בעיניים שיגיד להם לא להיכנס הוא יצא כדי לקרוא להם.
מקובל שמקום עבודה שולח זר פרחים לעובדים חדשים?
כמו כן, איך מתגברים על תסמונת המתחזה?
כמו כן, התקבלתי לעבודה חדשה ואני מתרגש 😍
מצורף הזר שקיבלתי לצורך יחס
חיזלשת דייט פעם אחת-הכל בסדר.
חיזלשת דייט פעם שניה-הכל בסדר.
חיזלשת דייט פעם שלישית-מבאס.
חיזלשת דייט פעם רביעית-לא סבבה.
רק אל תתפלאי שאת הפעם החמישית אני לא מציע.
סבא שלי באמת חושב שמשלמים למפגינים כדי שיצאו כל שבוע להפגין.
הוא הציע לי 300 שקל על כל מוצש
שאני לא הולך להפגין בו.
ישמצב שאני אהיה הראשון שבאמת מקבל כסף על הפגנות?
מתלבט אם לקחת את ההצעה.
יש ישוב שלוקח לנו את הכביסה מהבסיס באופן קבוע ומחלק אותה בין הבתים בישוב (תודה לתושבי חלץ).
אז הכביסה חזרה היום והיא הייתה בריח של הכביסה של אמא שלי.
אני חושב שזה אחד הרגעים המשמחים שהיו לי במלחמה עד עכשיו.
בסוף אמא של ילדה שהייתה מאושפזת איתי בחדר ראתה שאני במצוקה נעמדה בכניסה לחדר ולא נתנה להם להיכנס בטענה שהבת שלה ישנה (למרות שהיא הייתה ערה והתלהבה מהחברה האלו ויצאה החוצה כדי לקבל ממתקים). כשהיא חזרה לחדר כבר ממש בכיתי אבל היא נתנה לי חיוך שאני זוכר עד היום.
זהו סתם פריקה
כמה חודשים לתוך הזוגיות האקסית סיפרה לי שבדייט השני היא חשבה לחתוך אבל אז שכבנו והייתי סקס טוב אז היא נתנה צ'אנס. באותו רגע קיבלתי את זה כמחמאה אבל במחשבה לאחור אני מרגיש שזה לא אמור להיות בסדר ושעם כל הכבוד לזה שנהנת לשכב איתי את אמורה להישאר בגלל מי שאני ולא בגלל הסקס.
עם לא לחיות סביב מסגרת חוקים הלכתית ופשוט לאכול משהו כשבא לי אותו או לשתות קפה כשאני עייף בלי לחשוב מתי אכלתי בשר בלי ימי שישי לחוצים ובלי הלקאה עצמית כשאני לא מצליח. החוויה הפשוטה של לחיות את החיים לפי הקצב שמתאים לי.
כל כך פשוט וכל כך לא מובן מאילו
נזכרתי בסיפור כי פגשתי כמה חברים מהיחידה במילואים וישבנו להעלות זכרונות והיה נורא נחמד.
צחקנו על זה שאנחנו כבר לא בכושר וכולנו בחרנו מקצועות של חנונים ושהיינו אמורים להיפגש בחתונה של חבר מהצוות שהנדחתה בגלל המלחמה ושכל מה שבא לנו עכשיו זאת מסיבת מקלחת של אמצע יום במסלול.
נזכרתי בדייט הראשון עם האקסית, חוף, שקיעה, יושבים צמודים, רומנטי, אינטימי.
צעקה!!!
הוא גנב לי את התיק!!!!!!
רצים אחרי דמות שחורה עד שהיא זורקת את התיק.
באותה תקופה אני בצבא ובשיא הכושר שאי פעם הייתי בו.
היא הרבה יותר מהירה ממני...
הסכימה לדייט שני.
מדדתי גובה אצל הרופא וגיליתי שאני 179 סמ' ולא 181 סמ' כמו שחשבתי עד עכשיו.
זה אמנם שני סנטימטר פחות במציאות אבל הבטחון העצמי שלי צנח בלפחות חמישה מטרים מטפוריים.
יש לי טוויטר קראש 🤔
יש לי טוויטר קראש 🫣
יש לי טוויטר קראש 🙄
יש לי טוויטר קראש 😬
יש לי טוויטר קראש 😶🌫️
יש לי טוויטר קראש 😅
יש לי טוויטר קראש 🥺
יש לי טוויטר קראש 🥹
יש לי טוויטר קראש ☺️
יש לי טוויטר קראש 🤩
יש לי טוויטר קראש 😍
יש לי טוויטר קראש 🥰
יש לי טוויטר קראש 💃
(בן 26) אתמול פגשתי מישהי בת 32 שהייתה הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים, הסטייל וההתנהלות שלה היו מדהימים מעל לכל דמיון.
הייתי רוצה להתחיל איתה אבל ידעתי שאין סיכוי שהיא תהיה בעניין.
אז נשאר לי רק לדמיין אותנו מכורבלים ביחד על הספה.
אין פואנטה
סתם פריקה של תסכול מהלבד❤️
בסיס צהלי ענק בדרום.
קצין הלוגיסטיקה הראשי יצא לאפטר ראשון מאז ה7.10 וכמובן לא שכח להוריד את שאלטר החשמל הראשי בבסיס ולהשאיר אלפי חיילים בחושך.
אין על צהל שלנו
הופכים עליהם
טובים אותם
נזכרתי בבחורה ששבע דקות לפני הדייט הודיעה לי שחברה שלה מצטרפת כי כבר שבוע היא לא בטוב ולצאת מהבית יכול לשפר לה את מצב הרוח.
זה שהיא ניסחה את זה בתור שאלה לא עזר.
נזכרתי במדריכת הטיולים שיצאתי איתה לדייט פעם. היא התעקשה לכתוב לי בפתקים של הטלפון המלצות למקומות שווים בירושלים, בטענה ש "דייטים באים והולכים אבל מקומות שווים נשארים" (ציטוט מדוייק).
לא היה דייט שני.
לוודא שאני אצלם בחג ועל הדרך שאלה מה עם המעבר. עניתי לה בנימוס שהכל מאורגן וסיימתי את השיחה.
נורא מכעיס אותי שהם לא טרחו להתקשר או אפילו לשלוח הודעה כל הזמן הזה וערב לפני נזכרים להתקשר ולהציע את הרכב המשפחתי שלהם אם אני אצטרך.
לעזזל עם זה פשוט איו לי מי��ים על כמות האכזבה והכעס.
אחד החברים הכי טובים שלי מתחתן בקרוב ואני הולך ללות אותו ביום החתונה ואין דרך להסביר כמה אני מתרגש מזה. הבעיה שאחת החברות הכי טובות שלו היא האקסית המיתולוגית והכואבת שלי והיא גם תיקח חלק ביום הזה והמחשבה הזאת גורמת ללב שלי לתחרפן ואני לא מצליח להכיל רגשית את הסיטואציה.
מישהי חמודה שאני מדבר איתה תקופה ארוכה לא משתמשת באותיות איתן. יצא לי לדבר איתה על זה ופשוט לא אכפת לה.
זה ממש מפריע לי וחשבתי אפילו לנתק איתה קשר.
הבעיה שמדובר באחותי.
יש לכם עצות לסיטואציה?